English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים פרשת בלק! "מה טובו", מיהו האויב הגדול של הזוגיות? ועוד

 
 
 
גליון 139 - פרשת בלק התשע"ז
 
 

חזרנו לתיבת המייל שלכם! 
לאחר פגרה ארוכה אנו שבים להיפגש,
עם עורך חדש,
קריאה מהנה ושבת שלום!
סרט אירוע היובל לישיבת הכותל
סרט אירוע היובל של ישיבת הכותל
!שיר היובל של ישיבת הכותל - ישמחו במלכותך
לשולחן שבת 

הרב טוביה ליפשיץ שליט''א 

"מה טובו אהליך יעקב"

אחד הגויים הלא שגרתיים, שבצמתים רבים נתקלים בו-בלעם. מקומו בפרשה מרכזי.                      
בעדותו על עצמו "שומע אמרי אל" (במדבר כ"ד,ד') משמע שהוא נביא. בדברי הנביאים הוא נתפס כקוסם - "בלעם בן בעור הקוסם" (יהושע י"ג,כ"ב).
בסיום דרכו של משה רבינו, כאשר התורה מאפיינת ומבדילה אותו מכל שאר הנביאים האחרים כתוב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ד' פנים אל פנים", (דברים ל"ד ,י') ובדרשת הספרי שם: אבל באומות העולם קם, ומנו? בלעם. המשנה באבות פ"ה מבדילה בצורה מהותית בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. במשנה בראש פרק חלק הוא נמנה כאחד מארבע הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא.
זוהי אישיות רבת אנפין, מורכבת, בעלת פנים רבות והיא מהווה מרכיב חשוב בדרכי הנהגת ה' בעולם. לפי דברי הגמרא במסכת סנהדרין דף ק"ה ע"ב מכל מעלליו ופעולותיו נותר לנו פסוק אחד: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד ,ד') כולם כל דברי בלעם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שאלה לא יפסקו מישראל לעולם. כבר בדברי הקדמונים, מופיע פסוק זה, כפסוק שאיתו פותחים את תפילת שחרית.
כך בסידור רב עמרם גאון: הנכנס לבית הכנסת אומר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל וכו'...(מהדורת גולדשמידט עמ' קכ"ב.) הפתיחה בפסוק זה בדווקא, מכיוון שכאן נרמזת השראת השכינה התמידית בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (לעומתו, המהרש"ל בתשובה (סימן ס"ד) כתב: ובבוקר כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק: ואני ברוב חסדיך ומדלג הפסוק הראשון מה טובו אוהליך שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה כדאיתא בפרק חלק וגם אין כאן מקומו).
מדוע אומרים את הפסוק, מדוע הוא – בלעם, מקבל מקום כ"כ משמעותי מיד בפתיחה? ייתכן שיש כאן הכרזה יום יומית המלמדת על נצחוננו על בלעם. כל עוד שאנו מחוברים וקשורים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, בלעם ושותפיו אינם יכולים לנו.
בפסוק נזכרו אהל ומשכן, גם אהל מועד וגם בית מקדש חסרים לנו, התחליף בינתיים - מקדש מעט בית כנסת. אמנם אין לנו נבואה אין רוח הקודש, אך את הקשר היום יומי עם הקב"ה יוצרים בתפילה, זה נותן כח גדול למתפלל, צריך להתאמץ כדי להשיג את קרבת ה' וזה מקביל למה שהיה קודם, אמנם ברמה שונה אבל זה קיים. חלילה מלזלזל במקדש מעט.
בעולת ראי"ה (ח"א  עמ' מ"ב-מ"ג) מבאר הרב שאהל ומשכן אינם רק שני סוגים טכניים של מבנים שונים, יש כאן הבדל משמעותי האמור להשפיע על כל מציאות חיינו. האהל מבטא את ההתקדמות מעבר ממקום למקום, האדם לא נשאר על מקומו הוא מגיע למחוזות חדשים. המשכן אינו מקדש, אבל כלפי האהל הוא מבטא עצירה, קביעות, יציבות כך צריך כל אדם בעולם להרכיב את עבודת ה' שלו. מצד אחד להתקדם לחפש לבקש להתחדש לא להיות תקוע. מאידך אם לא תהיה עצירה והפנמה לא יהיו הישגים. בכדי לשמר את מה שהושג צריך להיכנס למשכן לעצור ולקלוט, מחד שואף האדם תמיד להתעלות, ומאידך צריך הוא לשמור על מצבו. חן מיוחד נסוך על האדם היודע לשלב כראוי בין שתי השאיפות הללו – "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
                                                                                                שבת שלום!  


              

 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif   

 שמירת העיניים

 
עצת בלעם ותוצאותיה 
בסיום הפגישה בין בלק ובלעם אומרת התורה: "וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ, וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (במדבר כד, כה). מה פירוש "וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ"? לאן הלך[i]? בשלמא בלעם, שבא מארם נהרים (עי' דברים כג, ה), היה צריך ללכת ולשוב למקומו. אבל בלק - כאן נמצא כאן היה, וא"כ מה פירוש "וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ"? לאן היה עליו ללכת[ii]?
יש שפירשו בזה (הוספות מכת"י המחבר שנדפסו בסוף חומש "העמק דבר"), שהכוונה היא, שבלק הלך לדרכו של בלעם. היינו, שהלך לפי עצתו של בלעם, שהורה לו את הדרך מה לעשות עכשיו, כפי שאמר לו: "לְכָה אִיעָצְךָ..." (שם, יד). תחילה ניסה לקלל את ישראל ולא הצליח, כי הקב"ה התערב בתכניתו ומנע ממנו לקלל את ישראל, אבל הוא לא מתייאש, ועובר מיד לתכסיס אחר, שעל ידו הוא באמת מצליח לפגוע בישראל פגיעה קשה. הוא אומר לבלק: "אלקיהם של אֵלֶּה שׂוֹנֵא זימה הוא" (סנה' קו, א), וא"כ העצה להתגבר על ישראל היא ע"י הכשלתם בזימה, שהתורה אמרה עליה: "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג, טו), "מלמד שהעריות מסלקות את השכינה" (ספרי שם סי' רנ"ח). אחרי סילוק השכינה מישראל, ניתן יהיה להתגבר עליהם בקלות. זוהי עצתו של בלעם לבלק[iii], ובדרך זו זה הוא מצליח להכשיל את ישראל כשלון גדול, גם בנשים נכריות, וגם בעבודה זרה.
למה כאן הקב"ה לא מתערב, למנוע מבנות מדין להחטיא את ישראל? כי כאן הענין קשור ליסוד הבחירה. לכל אדם יש בחירה, אם לחטוא ח"ו, או להשאר דבוק בה'. לכן כאן הקב"ה לא מתערב, וממילא בלעם מצליח. ב"ה לא הצליח להשמיד את כלל ישראל, אבל המכה היא קשה מאד. כמאה וחמישים וששה אלף איש נהרגים אח"כ ע"י דייני ישראל[iv] (עי' רש"י ורמב"ן במדבר כה, ה), ועוד עשרים וארבעה אלף מתים במגפה (שם, ט), ובסך הכל - כמאה ושמונים אלף איש, שהם "רוֹבַע ישראל"[v] (כלשון הרמב"ן), מוצאים את מותם בפרשה הזו, והכל בגלל עצת בלעם.
ההצלחה של בלעם היתה עלולה להיות עוד יותר גדולה, לולא פינחס שקינא את קנאת ה' ועצר את המגפה. הקב"ה הרי מעיד, "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר... הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (שם, יא). לולא עשה פינחס מה שעשה, היה הקב"ה ח"ו מכלה את ישראל. עד כדי כך היתה "מוצלחת" עצתו של בלעם, שהיה בכוחה להביא את הקב"ה לכלות את ישראל.
להזהר בשמירת העינים למרות הקושי והכשלונות 
מה היה הגורם למכשול הנורא שנכשלו כאן ישראל? אסור לנו לקטרג על ישראל, אבל כנראה הגורם לזה היה - אי שמירת העינים. שהרי מה עשו אותן רשעות? - "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שם, ב). ופירשו חז"ל, שערומות פגעו בהן (סנה' קו, א). זה מצידן. אבל מצד ישראל - העינים שלא נזהרו וראו את הרשעות הללו, הן אלו ש"מצליחות" להביא את החורבן הגדול. אולי "וַתִּקְרֶאןָ" הוא גם מלשון מקרה, כי ישראל ודאי לא היו הולכים בכוונה כדי להסתכל; אבל כשקורה המקרה ונתקלים בזה - קשה להתגבר, ומתוך האונס באו גם לרצון, והדרדרו מזה עד עבודה זרה ועד לקיחת נשים נכריות. ההתחלה היתה פחות או יותר באונס, אבל כשלא נזהרים - באים מתוך האונס גם לדברים אחרים. לכן נענשו בעונש כבד כל כך.
במציאות של ימינו, קשה מאד להזהר בשמירת העינים. מי שהולך ברחוב, כמעט לא יתכן שלא יתקל במראות אסורים. מה צריך בכל זאת להשתדל? - שלא לבוא מתוך אונס לרצון. וגם אם נכשלים לפעמים ברצון, זו אינה סיבה להכשל פעמים נוספות. אפילו אם מתוך מאה פעמים מצליחים למנוע פעם אחת בלבד - גם זה כדאי. מה שאפשר למנוע, צריך למנוע[vi].
 
[i]. ואין לומר שהכונה היא ששב לביתו. דא"כ היה לכתוב לומר "וגם בלק שב לביתו". ומדקאמר "הלך לדרכו", משמע שהלך לאיזושהי דרך.
[ii]. ובאמת יש שפירשו מחמת שאלה זו, דכשם שבלעם שב למקומו בבושה וכלימה, כי לא הצליח לקלל את ישראל, כך גם בלק הלך לדרכו לְמִדְיָן בחרפה ובוז. שהרי בלק מנסיכי מדין היה, ולא מינוהו למלך מואב אלא לצורך שעה, להלחם עם ישראל (רש"י במדבר כב, ד ד"ה בעת ההיא), וכיון שנכשל המהלך עם בלעם, הגיעו המואבים למסקנה שלא יפיקו שום תועלת מבלק, והעבירוהו ממלכותו, והלך ושב למדין ("באר בשדה" שם).
[iii]. כפי שמפורש בפרשת מטות לגבי בנות מדין: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'" (במדבר לא, טז).
[iv]. כן דעת רש"י. ואולם הרמב"ן מַקשה על כך ומסיק, שכך באמת היה צריך להיות מנין ההרוגים לפי מה שצוה ה' מתחילה, לדון ולהרוג את כל הנצמדים לבעל פעור. ואולם בפועל, בזכות קנאותו של פנחס נתבטלה הגזרה, "ולא נידון אחד מכל העם ביד השופטים", אלא מתו ע"י ה' במגפה, והנשארים - "השמידם ה' אַחַר כן, טרם עָבְרָם את הירדן". [שהרי עוד בטרם נכנסו לארץ, אומר משה לישראל: "עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר, כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר - הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" (דברים ד, ג)]. עכ"פ, גם לדעת הרמב"ן נמצא, שבסופו של דבר מתו כמאה וחמישים אלף איש בעוון בעל פעור, מלבד כ"ד אלף איש שמתו במגפה.
[v]. שהרי מיד אחר כך נמנו בני ישראל, ונמצאו כששים רבוא איש (במדבר כו, נא). הרי, שקודם אותו מעשה היה מנינם כשבע מאות ושבעים אלף איש. ואם מתוך ציבור זה נהרגים למעלה ממאה ושבעים אלף איש - הרי זה כרבע מכלל ישראל, בקירוב.
[vi]. עי' שבת (לא, ב), דרש רב עולא, מאי דכתיב "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" (קהלת ז, יז)? הרבה הוא דלא לירשע, הא מעט לירשע?! אלא מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?! ועי' רש"י שם.
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

--- ''ובתורה אתה עמל''! --- 
"פרי השקידה"
כבר הזכרנו בעבר מכתב שכתב הרב זצ"ל 2 לחתנו . הרב כתב לו: "למה זה, בני יקירי, יירפו ידיך? למה תתאונן על חסרון ההתקדמות ועשיית פרי בתלמודך?". ייתכן מצב שבחלוף זמן-מה מאז הגיע אדם לישיבה הוא מתאונן לעצמו, אולי גם בפני אחרים, כי אינו חש שהגיע להישגים כלשהם. הוא מתאר שעל אף הזמן שחלף הוא אינו רואה את עצמו במקום אליו שאף להגיע. תופעה זו שכיחה יותר בתקופתנו, שבה כל הרוצה להגיע ליעד כלשהו באחד מתחומי העולם הזה יכול לממש זאת בקלות - הוא יכול לזכות במיליון שקלים ברגע אחד, הוא יכול להיחשף לידע רב בלחיצת כפתור ובמישוש אצבע, בתקופתנו הוא כבר אינו זקוק לחפש בספרייה במשך שלושה ימים. אולם, הנושא שבו אנו עוסקים, היעד אליו אנו חותרים, הינו עמוק הרבה יותר.
ממשיך הרב קוק במכתבו לחתנו: "לא כן, בני, לא בדרך מורגש מתראה פרי השקידה". את 'פרי השקידה' לא בהכרח חשים במהירות. "הנני מלומד מניסיון כי פעמים רבות יעברו זמן זמנים טובא ואין הלב מרגיש מה שפעל ובמה הוסיף לקח, כשם שאין הילד מרגיש שהוא הולך וגדל". ילד אינו מרגיש שכעת שהוא כבר בכיתה ב' הוא התבגר יותר והשתנה, מבחינתו זהו חלק ממהלך חייו הנורמאלי. תכונות רוחניות אינן דבר מדיד, וממילא קשה יותר לחוש את התנודות המתרחשות בהן. דבר זה נכון גם לגבי התהליך שאנו עוסקים בו, שאף הוא נוגע להתפתחות העולם הרוחני של האדם. זהו אינו ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". 2 גנזי הראיה, חלק ד, עמוד 52 .הובא בספר לאמונת עתנו, חלק ג, עמודים יח-יט. תהליך המתרחש ביום אחד, ואולי אף לא בשנה אחת. אולם, כאשר יתבונן האדם בסיומה של תקופה – אם בערב ראש השנה או בסוף זמן קיץ – וישים אל ליבו לתהליך שעבר עליו, כיצד הוא היה בתחילת ימיו בישיבה וכיצד הוא כיום, ייראה שאכן נבנתה בו קומה. אכן, ייתכן שאינו יודע היטב את המסכתות שנלמדו בחורף ובקיץ, ואכן ראוי שתהא בו שאיפה לדעתן על בוריין, אולם על כל פנים נבנה בו משהו. "מפרק לפרק בא חיזיון חדש, חדש לגמרי. הידיעות מיתלקטות לאט לאט ומצטרפות לחשבון גדול, הלימודים הנרדמים מאד חוזרים וניעורים", הלימוד שלמד היום מצטרף לזה שלמד לפני מספר חודשים, "וההבנה מתרחבת בהרחבה פנימית", עומק הבנתו מתפתח. אינו דומה האופן בו כיום הוא לומד תוספות לאופן בו היה קורא את דברי התוספות לפני מספר חודשים. אז, הלוא, היה עובר עליו במהירות ובשטחיות, כפי שהוא נוהג לקרוא כל דבר אחר בעולם, באופן שדברי התוספות לא נקנו על ידו ולא פעלו על נפשו את פעולתם הראויה. אולם, בחלוף הזמן, לאחר שהוא עמל על עוד תוספות ועוד תוספות, לימודו הוא באיכות שונה לגמרי. האמת היא, היה מתבטא מו"ר הרב יעקב כ"ץ, שהוא אף קורא עיתון אחרת, הוא למד להתבונן על כל דבר בצורה מעמיקה יותר, הוא מצוי במקום אחר מבחינת מדרגתו הנפשית.
פינת גדולי ישראל 

ר' עקיבא איגר – הגרעק"א

רבי עֲקִיבָא אֵיגֶר (גינז) א' בחשוון ה'תקכ"ב - י"ג בתשרי ה'תקצ"ח 1761 1837) מגדולי האחרונים באירופה. בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה, בשנת תקע"ד נבחר לכהן כרבה של העיר פוזן למרות התנגדותם העזה של הרפורמים. התפרסם בגלל גאונותו וחריפותו, עד כדי שנהפך לשם נרדף לגאונות בעולם הישיבות. כתב חידושים חריפים על הש"ס, אשר נלמדים עד היום בעיון רב בישיבות. כתב את החיבור גליון הש"ס ובו מראי מקומות על דף הגמרא. השיב מאות תשובות בהלכה, ותשובותיו נקבצו לספר תשובות רבי עקיבא איגרהמחולק לשלושה חלקים- קמא, תניינא והחדשות. ספר זה משמש כמקור חשוב לפסיקת הלכה בדורות האחרונים. כמו כן, כתב הגהות לשולחן ערוך אשר נדפסו בכל מהדורת השו"ע על הדף.
ר' עקיבא התחתן בגיל 20 ובגיל 35 נפטרה אשתו, הוא התאבל עליה רבות ונעשה מכך חולה, רע"א ראה בה לא רק רעיה ואם לבניו, אלא גם עמיתה לכל דבר בענייני עבודת ה' ויראת שמים, בהם היה נוהג להיוועץ בה :"מי מקרוצי חומר יודע גודל צדקתה ויראתה יותר ממני? – פעמים רבות היה לי משא ומתן עמה בויכוח ביראת ה' עד חצי הלילה"  בניו: רבי שלמה איגר-בעל "גליון מהרש"א" על הש"ס. בתו נישאה ל חת"ס (נישואים שניים). לאחר השתדלות ידידיו וכמה מדייני ליסא, נישא רבי עקיבא איגר בסוף השנה בזיווג שני לאחייניתו בריינדל, בת גיסו. סה"כ נולדו לגרעק"א 17 ילדים. שם משפחתו 'איגר' הוא שם משפחת אמו כיוון שמשפחתה הייתה מיוחסת יותר (שם משפחת אביו – גינז).
בנוסף לפסיקת הלכה ולימוד והפצת תורה, עסק רבי עקיבא איגר בעירו בכל צורכי הציבור, ובפרט בצרכי השכבות החלשות. הוא שימש כחבר דירקטוריון בכל ארגוני הצדקה בעיר, ואף יסד ארגוני צדקה ייעודיים לתחומים שהוזנחו עד בואו. ביוזמתו קמה בעיר "חברה קדושה לחלוקת עצים", קרן צדקה שמטרתה הייתה לדאוג לאספקה סדירה של עצי-הסקה לחימום בתי העניים בחורף הקר.

מתוך ויקיפדיה, עריכה - זיו ששון ארזי
 
סדר יומו של הגרעק"א
במשך עשרים וחמש שנותיו בפוזנא ניהל הרב סדר יום קבוע וקפדני:
הרב קם משנתו ב-04:00 בבוקר, למד משנה עד השעה 06:00, ואחריה מסר שיעור בן שעה לקבוצת בעלי-בתים בבית הכנסת עד לתפילת שחריתלה הוקדשה שעה. בין 08:00-09:00 אכל בביתו עם בני הבית את ארוחת הבוקרארוחתו הייתה בקביעות כוס קפה אחת ללא סוכרלאחר ארוחתו למד תנ"ך עד השעה 10:00, בין 10:00-11:00 מסר את שיעורו היומי בסוגיות התלמודוהשעה שאחריה הוקדשה לחזרה על הנלמד. 
לארוחת צהריים לא הוקדש זמן, ומנת מרק הייתה מוגשת לו תוך כדי עיון בגמרא הפתוחה לפניו. בין השעות 13:00-14:00 נח על מיטתומצויד בעיפרוןבעודו מעיין בספרים חדשים שהובאו אליו ורושם את הערותיו על שולי הגליונות. 
בין השעות 14:00-16:00 ישב על כס השיפוט בבית הדין של הקהילה, ואת ישיבות ועד הקהילה תזמנו לשעות אלו והן נערכו בבית הדין כדי לאפשר את השתתפותו בהן. לאחר תום הדיונים בבית הדין שהסתיימו בדרך כלל לפני 16:00, נהג לשתות כוס יין, נאמן לצו ההלכה שאין לדיין להורות לאחר שתיית יין. ולאחר מכן יצא לסבב ביקורים אצל חברי הקהילה: ביקור חולים וניחום אבלים, משימה שארכה לעתים זמן רב, בשל הקפדתו לבקר חולים ואבלים מכל שכבות האוכלוסייה. מנהג זה הופסק במשך השנים עם ריבוי המטלות הקהילתיות על כתפיו, הרב מצא פתרון הלכתי לחובת ביקור-החולים, ושכר שליח מיוחד שיבקר בשמו את החולים, וימסור לו דו"ח מפורט על מצבם הרפואי‏.
בשעה 16:00 התפלל מנחה,  הרב קבע את השעה המוקדמת יחסית, כדי לשמור על שעה קבועה גם בימות החורף, בהם שקיעת החמה מוקדמת יותר. את תפילת המנחה נהג להתפלל כשלראשו תפילין. לאחר תפילת מנחה העביר שיעור הלכה בספר "מגן אברהם", עד תפילת ערבית. 
השעות 20:00-22:00 הוקדשו לקריאת מכתבים שנשלחו אליו מכל הפזורה היהודית באירופה ומחוצה לה, ומענה למכתבים אלו. אחר כך למד עד חצות, אז נהג ללכת לישון.

מתוך ויקיפדיה, עריכה זיו ששון ארזי
ופניהם איש אל  אחיו - הפינה של בניין הבית 

התחדשות בזוגיות/ הרב אריאל וידר שליט"א
מהו האויב הכי גדול של הזוגיות?
השגרה, ההרגל
זה גם האויב הגדול בעבודת השם, אבל בפינה הזו אנו עוסקים בזוגיות, ואל יטעה האדם - גם זה כמובן עבודת השם.
ישנה לפעמים תפיסה שהקשר בין איש ואשה הוא כ"כ טבעי שאין צורך להתייגע עליו, אולם אם מודעים לכך שהקשר הזוגי נובע מיסודות עמוקים שתמיד צריכים בניה, ואפשר להעמיק יותר ויותר אז זה מבט אחר על הבית. אנחנו עלולים לפעמים להרגיש אחרי כמה שנים שאנחנו כבר מכירים אחד את השני ויש לנו מודל מסוים והכל זורם.. 
מה משנה את זה? מה מביא אותנו למחשבה שצריך התחדשות? ר' יונה מביא מספר דברים שגורמים לאדם לחזור בתשובה. ,אני חושב שהתחדשות בבית זה חזרה בתשובה, אנחנו הולכים וממשיכים וזורמים, ורגע צריך לעצור ולכוונן מסלול מחודש, להתחדש ! [מעגל השנה מבוסס על מחזור שנתי ובכל שנה ושנה מתחדשת הבריאה כדברי הרמח"ל הידועים בישיבתינו] גם האדם ביצירתו נברא בתחילה "אחור וקדם צרתני" זוגיות מופלאה, שני אנשים החיים בהרמוניה מוחלטת בגוף אחד. אין מריבות אין כעסים, התאמה מוחלטת.. אבל רבש"ע לא השאיר את המצב ככה והפריד, נתן לנו מקום לעבודה, התורה אומרת "ויבן ה' אלוקים את הצלע" אנו מברכים חתן וכלה בניין עדי עד.. מה המשמעות? המשמעות הרגילה ידועה אבל העמוקה יותר קשורה לעצם הבניין האלוקי, בניית הצלע מחדש – רבש"ע קבע בבריאה את יסוד הבניין הזוגי, זה מתחיל שם בגן עדן מקדם, וממשיך עד אלינו - בני הזוג, הצריכים תמיד להמשיך ולבנות –בניין עדי עד במובן של העבודה במובן הדורש מאיתנו להיות "הפועלים" וזה חלק מאותה מטרה אלוקית מופלאה שמנתקת את האדם מחווה ויוצרת חיים חדשים של שני בני זוג שונים שלכל אחד יש רצונות ושאיפות והם צריכים למצוא ביחד את עמק השווה, זה דורש עבודה, בעיקר עבודה על המידות וממילא אנחנו נהיים יותר טובים ואכמ"ל.
נחזור לענייננו – ההתחדשות, ההתחדשות היא אחד הדברים היפים והמועילים לאותו בניין כי גם אם נדמיין לרגע את בית החלומות של האדם סלון מטופח, פינת אוכל מסודרת ספות יפות. האם האדם משאיר את הדברים הללו ככה? ממש לא, מדי פעם יש רצון פנימי להתחדש, להחליף לשנות ליצור לא אותו דבר... משהו חדש מתחיל פה! לא צריך להחליף את הפאנלים ברצפה אבל בהחלט להחליף ריהוט כזה או אחר נותן לנו תחושה של התחדשות. וזה נותן הרגשה אחרת בלב..
בהקבלה לדברי רבינו יונה על תשובה גם בזוגיות יכולים להיות מספר גורמים להתחדשות-
  1. משבר, פתאום יש משבר שמעיר אותנו .
  2. נקודת זמן – שיעור, מאמר שקראנו...
  3. דברים שקורים לנו בחיים כדוגמת הריון ,לידה שינוי המצבים המשפחתיים.
 
ישנה כמובן התחדשות בסיסית הקיימת בנישואין מעצם מעגל החיים ומדי חודש בחודשו, ידועים דברי ר' מאיר, מפני מה אמרה תורה... ברור שהתחדשות בפן הזה היא מאוד חשובה, בני זוג צריכים להרגיש תמיד את הטעם המתוק שהזוגיות נותנת להם ואם יש מצב שמרגישים שהתרגלנו זה אומר דרשני. גם הדרך להתחדשות צריכה זהירות רבה והדרכה נכונה..
בפעם הבאה נדבר בע"ה על התחדשות מבחינה נפשית בבית, וכן עוד עצות נוספות מעשיות להתחדשות הביתית... שבת שלום!
 
חדשות ועדכונים

 

ערב חגיגי לרגל חמישים שנה לישיבת הכתל עם בוגרי הישיבה מאיטליה
ולכבוד הסמיכה לרבנות של הר' יעקב דיסייני תלמיד הכולל של הישיבה

 

מצ"ב קישור לברכות לכבוד הסמיכה לרבנות של הר' יעקב דיסייני תלמיד הכולל של הישיבה 
 

 

           5fb1c8ce-1aba-475c-b977-91ce84ce6e9a.jpg                                            370cd7c4-9bc5-4f6c-a075-b517bf9355ac.jpg       
                            528ba891-ee18-4501-820c-1bfd52880ea9.jpg

 
 

ימי לימוד לבוגרים בתשעת הימים

לבוגרי הישיבה בכל אתר ואתר. 
 
עוד מתנגנים באוזנינו צלילי היובל, ולעינינו נראות פניהם השמחות של מאות הבוגרים שבאו להשתתף ביום חגה של הישיבה בר"ח ניסן.
לאחר בין הזמנים, חזרה הישיבה לשגרת ימיה, מחזור היובל התחיל את שירותו בצה"ל, ובבית המדרש עסוקים כרגיל בעמלה של תורה.
בעקבות משאלות ורצונות שעלו תוך כדי חידוש הקשר עם הבוגרים אנו מזמינים אתכם להתחבר חזרה לבית המדרש ולמלא מצברים כיחידים או עם חברותות לימי לימוד בתשעת הימים בישיבה. 
אש"ל ע"ח הבית, והשאר כרצון איש ואיש. נשמח לארגן ע"פ בקשתכם חברותות, שיעורים עם רבני הישיבה, חבורות לימוד וכו' וכו'...
החל מיום א' כ"ט בתמוז ועד יום ו' ה' באב , פותחת הישיבה את שעריה לבוגרים. נשמח לארח אתכם לימי לימוד, תוכניות מפורטות נשלח תוך כדי רישום והקשבה לרצון הבוגרים.

רצ"ב טופס הרשמה והכוונה נא להחזירו בהקדם למייל: bogrim@hakotel.co.il

* נא להחזיר לכתובת המייל עד ליום כ' בתמוז
 
 
* בנוסף ניתן להתארגן בצורה קבוצתית/ מחזורית לפעילות מסויימת כבקשתכם דרך  דניאל הרשקו אחראי הבוגרים בטלפון: 0526313608

 

 

ברכות לחיילנו, ניר קרונפלד, שקיבל דרגת רב"ט בחיל הים ועולה לשירות בספינות הבט"ש באשדוד! עלה והצלח!!

579a60a5-18d1-47c3-bbbc-2a71abaf59d9.jpg
 

 

חיילינו ההסדרניקים מהשריון סיימו השבוע את הטירונות
לאחר מסע כומתה מפרך

 
a78b05b0-08a7-42aa-bc9b-a2adc1405d83.jpg
 

*בנוסף חשוב לציין שתלמידנו ג'ורדן לוסטמן קיבל מצטיין מגמה, וקיבל תעודה מהמג"ד!! 

 

כל הכבוד לנתנאל, מתנאל ודידי על סיום קורס מכי"ם השבוע!!


64397e09-36e8-47d8-994f-b716b60f4700.jpg
 

 

יום הזיכרון לחיילנו דוד ישי ז"ל


cd12b16b-df85-4260-8489-6b6ad20e57ea.jpg

לעמוד הזיכרון באתר הישיבה:
http://hakotel.org.il/hebrew/yizkor/?id=24 
 

אזכרה לזכרו של תלמידנו האהוב אביתר משה תרוג'מן הי"ד


130a3838-63ed-432d-8994-5199f20bfd90.jpg



תזכורת!
שיעור של מו"ר הרב הדרי, ערב שבת 'בלק' 09:00
בהדסה הר הצופים

ברוך ה' כבר שלושה שבועות מתקיים שיעור של מו"ר הרב הדרי שליט"א כפי שתוכנן בנוכחות כ-50 משתתפים והוחלט להמשיך לקיימו גם בימי שישי הקרובים.

הרב הדרי מלא בנחת לפגוש בשיעורים אפילו בוגרים שלא ראה 40 שנה. 

בעזרת ה' גם ביום שישי הקרוב (ערב שבת 'בלק') יעביר הרב שיעור בבית הכנסת שבבית החולים הדסה הר הצופים מ09:00 עד 10:00. כולם מוזמנים להשתתף בשיעור. 

השיעור בנושא פסוקי דזימרא של שבת. מומלץ בחום! (אין צורך להביא ספרים, משתמשים בסידורים שבבית הכנסת)

יהי רצון שימשיך הרב להתחזק וישוב לאיתנו ולביתו ולשיעוריו במלואם בקרוב.

כמו כן אתם יכולים להוסיף בתפילותיכם לרפואה שלימה של: מו"ר הרב חיים ישעיהו בן אהובה ליבע. 




 



תמוז תשע"ז:

  • מזל טוב לשלמה אדרי (שיעור ב') לרגל אירוסיו עם לי
  • מזל טוב לרב יאיר בינשטוק על הכתרתו לרב בית הכנסת זית רענן באפרת.
  • מזל טוב לאסף וצופיה שטרן (מחזור מ"ד) על הולדת בנם הבכור
  • מזל טוב לאוריאל וחנה אדרעי (מחזור מ') לרגל הולדת הבן
עשה לך רב - שאלה שנשאלה באתר הישיבה

 

הכנה משבת למוצאי שבת

שאלה:

שלום לרב!

האם מותר להכניס בקבוק שתיה למקפיא ביום שבת לצורך שתייה של האורחים במוצאי שבת?
האם התשובה אותו דבר לגבי בשר קפוא, האם מותר להוציא בשר מהמקפיא בשבת לצורך בישולו במוצאי שבת.
תודה


התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

אסור להכין משבת למוצאי שבת.

א. מערכת - זיו ששון ארזי